פסק-דין בתיק ת"ק 32923-12-12

אין חולק כי בתאריך 8.5.12, נחתם הסכם שכירות בין התובע לנתבעת, בכל המתייחס להשכרת דירתו של התובע שברח' פבזנר 28, בחיפה ע"י הנתבעת וכאשר תקופת השכירות תהא מיום 9.5.12 ולמשך שנה אחת.

דמי השכירות החודשיים נקבעו לסך של 2,500 ש"ח ונקבע כי אלה ישולמו מידי 8 לחודש.

בסעיף 7(2) להסכם השכירות, הוספה תוספת בכתב יד וזו לשונה: "נתקבלו 6 ציקים ממספר 11988 עד 11993, כל אחד על סך 2,500 ש"ח, זמן פירעון 9.5.12 עד 9.10.12...ביום 9.8.12, יימסרו 6 ציקים נוספים בחתימת השוכר להשלמת דמי השכירות. הציקים מידי חודש עד ל-9.4.13. אי המצאת הציקים, יבטל תוקף החוזה".

משמע, אם הנתבעת לא תמציא לתובע עד ליום 9.8.12 את כל השיקים הנותרים - יובטל החוזה ותקופת השכירות תסתיים לאחר 6 חודשים של שכירות, הם החודשים שלגביהם נתנה הנתבעת כיסוי כספי.

אכן, הנתבעת לא המציאה לתובע את 6 השיקים הנותרים ולטענת התובעת, כמפורט בכתב תביעתו, "בכך למעשה הביאה לביטול החוזה".

התובע, טען בכתב תביעתו, כי משהסתבר לו שהנתבעת לא מבקשת להתגורר עוד במושכר, ביקש ממנה אישור לפינוי הדירה על ידה, כדי שיוכל להשכירה לאחר, אך הנתבעת סירבה להיענות לדרישתו זו.

התובע אף שלח לנתבעת ביום 29.10.12, מכתב שבו הינו מודיע לה, בין היתר, שעליה להמציא לו את יתרת השיקים, שאם לא כן - תוגש כנגד תביעה בגין הפרת החוזה.

כן נדרשה הנתבעת באותו מכתב, לאשר בכתב שברצונה לעזוב את הדירה, אישור שנדרשה לתיתו בעבר - ולא נענתה.

לטענת הנתבעת, אכן לא ביקשה להאריך את תקופת השכירות עד תומה, לא המציאה לתובע את השיקים הנותרים והיה ברור לצדדים כי השכירות תסתיים ביום 8.11.12, לאחר סיום שכירות של 6 חודשים שלגביה שילמה את מלוא דמי השכירות.

לטענת הנתבעת, החליטה שלא למצות את תקופת השכירות עד תומה וזאת מחמת שהדירה לקתה בפגמים - סדקים בכל חלקי הבית, שסיכנו את בריאותה ולא אפשרו את המשך מגוריה במושכר. הנתבעת הציגה תצלומים של הסדקים בדירה והנני מקבלת את טענותיה אלה כמהימנות עלי.

אף העדה מטעם התובע ששכרה את הדירה לאחר שהנתבעת עזבה אותה, אישרה קיומו של סדק גדול שתוקן ע"י התובע טרם כניסתה למושכר.

הנני מקבלת את טענות הנתבעת כי היה ברור לתובע שתקופת השכירות מסתיימת ביום 8.11.12 והדברים אף נכתבו כך בהסכם השכירות.

התובע השכיר את הדירה בתאריך 21.11.12 והינו עותר לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שכירות למחצית חודש.

לאור קביעותיי דלעיל, הנני קובעת כי לא הוכחה זכאותו של התובע לתשלום דמי שכירות בגין מחצית אותו חודש.

כן הנני דוחה מכל וכל את טענתו כי הינו זכאי לפיצוי של 20,600 ש"ח בגין 103 ימים שחלפו מאז יום 9.8.12 ועד ליום 21.11.12, כאשר קבעתי, כאמור, כי הנתבעת שילמה את דמי השכירות המוסכמים וזאת בגין כל התקופה בה התגוררה במושכר, משמע - 6 חודשים וכאשר סוכם בין הצדדים במפורש כי תקופת השכירות תגיע לסיומה אם הנתבעת לא תמציא לתובע 6 שיקים נוספים.

בכתב תביעתו, פרט התובע, הוצאות שנגרמו לו בגין מגורי הנתבעת במושכר.

לקביעתי, כל שהוכיח התובע לעניין הוצאותיו הינו תשלום הסך של 579.90 ש"ח לחברת הגז.

כאשר אין חולק כי הנתבעת מסרה לתובע 1,000 ש"ח במזומן לכיסוי הוצאותיה, שלא שולמו על ידה, והתובע קיבל סכום זה - יקוזז הסך ששילם התובע לחברת הגז מהסך של 1,000 ש"ח.

לגבי כל יתר הסכומים הנעתרים בכתב התביעה וכאשר הנתבעת גורסת כי שולמו על ידה - אכן לא הוצג כל תיעוד כי התובע הוא שנשא בהם.